בפרשתנו, פרשת ראה מופיע לקראת סיום הפרשה שעל עם ישראל לקיים את שלושת הרגלים, הפרשייה פותחת בפסוק 'שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב וְעָשִׂיתָ פֶּסַח' בפסוק זה קיבלנו ציווי לדאוג ולשמור שחג הפסח יחול תמיד בעונת האביב שבו יצאנו ממצרים על ידי עיבור השנה וקידוש החודש.
בתוך פסוקים אלו מופיע מצוות קורבן פסח, אותו אי אפשר להקריב ולאכול היכן שרוצים אלא דווקא במקום בו בחר ה'- בית המקדש שבירושלים 'כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם תִּזְבַּח אֶת הַפֶּסַח'.
אנו רואים כאן שילוב של שני הממדים העיקריים של האדם בחיים – זמן ומקום ובשניהם יש דרגות בקדושה, אינו דומה יום רגיל מימות השנה לחג הפסח או ליום הכיפורים בהם יש קדושה מיוחדת וכן אינה דומה כל ארץ בעולם לקדושה שיש בארץ ישראל ואף בה יש דרגות שונות וירושלים קדושה משאר הארץ.
בעולמנו יש קדושות בזמן ובמקום שהן קבועות מלמעלה על ידי הקב"ה כמו השבת, ארץ ישראל וירושלים. ויש קדושות זמן ומקום אותן עם ישראל מקדש כמו ראשי החודשים, המועדות ובתי כנסיות.
בין שתי קדושות אלו: קדושה הבאה מלמעלה, כקבועה ואינה ניתנת לשינוי, לבין קדושה שבאה מלמטה, בה ניתן לנו את היכולת לשנות ולהיות שותפים של הקב"ה בקיום העולם, עניינו של עם ישראל הוא לקשר ולחבר בניהם וליצור קדושה אחת שלמה שממלאת את העולם.
שבת שלום, מאת הרב משה פורת,
רב מעייני הישועה בדרום.