מתחילים מבראשית.
בריאה חדשה, עולם חדש, תכנונים וציפיות, כל דבר במקומו, וזה מצליח… "וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד".
יש עולם, יש סדר, יש חיים.
אבל, סוף הפרשה שונה לחלוטין "רבה רעת האדם בארץ… אמחה את האדם אשר בראתי" – דינו השמדה ומחיה.
ואז, באופן מפתיע "ונח מצא חן בעיני ה' ".
שוב הזדמנות?
נראה שהניסיון לברא עולם לא הצליח, העולם לפני מחיה כללית, למה שוב ושוב?
אכן, ה' ברא אותנו בעולם כי הוא מאמין בנו, יותר מאשר אנו מאמינים בעצמנו.
גם אם התייאשנו – הוא לא מתייאש מאיתנו.
התורה היא ספר האמונה של הקב"ה בבני האדם.
שבת שלום ומבורך.
הרב יצחק סימן טוב.