בפרשתנו, פרשת אמור מופיעה פרשת המועדות, כבר במבט ראשוני ניתן לראות שפרשה זאת מאוד מסודרת, בתחילה מופיע הציווי על השבת ולאחר מכן כל המועדות לפי מעגל השנה- פסח והעומר, שבועות, ראש השנה, יום הכיפורים, סוכות ושמיני עצרת, כמו כן פרשת המועדות מתוחמת בפסוק הראשון והאחרון על ידי אותו משפט "אלה מועדי ה'…" (כ"ג, ד' ול"ז).
אם כך זה נראה מוזר שלאחר שדיברנו כבר על שמיני עצרת ולאחר שכבר סיימנו בפסוק ל"ז בסיומת "אלה מועדי ה'", חוזרת התורה שוב לחג הסוכות ומוסיפה לנו את דיני ארבעת המינים וסוכה, וכי התורה שכחה לכתוב את חלק מדיני סוכות ולאחר מכן נזכרה והוסיפה נספח?!
אלא שאנו יודעים שהמספר שבע הוא המספר הקדוש ביהדות, הוא מייצג את הקדושה שבתוך הטבע (שש מייצג את המציאות- למעלה למטה וארבעת הכיוונים, והשבע מייצג את התוכן שאנו מכניסים למציאות) ותמיד השביעי מקודש: השביעי בימים- שבת, השביעי בשבועות- ספירת העומר, השביעית בשנים- שמיטה, השביעית בשמיטות- יובל ונראה שרק שביעי אחד חסר- החודש השביעי. והתשובה היא שהחודש השביעי זה חודש תשרי והוא מקודש ובו כל יהודי עושה את תהליך ההתקדשות החל מראש השנה, דרך יום הכיפורים וכלה בסוכות ושמיני עצרת.
בשנה היהודית יש לנו שני מעגלים, מעגל אחד זה שלושת הרגלים שהוא קשור לשנה היהודית חקלאית ובו נמצאים פסח והעצרת שלו- שבועות, סוכות והעצרת שלו- שמיני עצרת ומעגל שני מעגל הקדושה ובו נמצאים כפי שכבר אמרנו חגי תשרי, מכאן אנו מבינים שסוכות ממלא שני תפקידים מכיוון שהוא גם חלק מהרגלים וגם חלק מהחודש השביעי ולכן הוא מופיע פעמיים בפרשתנו, בתחילה בתור המשך לחגי תשרי ואחר כך בתור חלק מהרגלים ביחד עם המצוות החקלאיות שלו. את חשיבותו הכפולה של חג הסוכות ניתן לראות גם בפרשת פנחס בפרשיית המוספים, שבכל חג מקריבים שבעה כבשים ואילו בחג הסוכות מקריבים כפול ארבעה עשר כבשים.
שבת שלום ול"ג שמח,
הרב משה פורת, רב מעייני הישועה בדרום.