פרשתנו פרשת כי תבוא פותחת במצוות הביכורים בה מצווה בעל עצים משבעת המינים להביא את ראשית הפירות לכהנים בבית המקדש, עם הבאתם מביא הביכורים נדרש לקרוא את 'מקרא ביכורים'- 'וּבָאתָ֙ אֶל הַכֹּהֵ֔ן.. וְאָמַרְתָּ֣ אֵלָ֗יו הִגַּ֤דְתִּי הַיּוֹם֙ לַה' אֱלֹהֶ֔יךָ כִּי בָ֙אתִי֙ אֶל הָאָ֔רֶץ', בציווי זה הוא קורא את ההיסטוריה של עם ישראל 'וְעָנִ֨יתָ וְאָמַרְתָּ֜.. אֲרַמִּי֙ אֹבֵ֣ד אָבִ֔י.. וַיּוֹצִאֵ֤נוּ ה' מִמִּצְרַ֔יִם.. וַיִּתֶּן לָ֙נוּ֙ אֶת הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָֽשׁ.. וְעַתָּ֗ה הִנֵּ֤ה הֵבֵ֙אתִי֙ אֶת רֵאשִׁית֙ פְּרִ֣י הָאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר נָתַ֥תָּה לִּ֖י'.
פסוקים אלו מהווים את עיקר ההגדה של פסח, וצריך להבין למה מכל הפרשות והפסוקים שקשורים ביציאת מצרים בחרו חז"ל דווקא בפסוקים אלו?
התרגום ירושלמי על המילים הִגַּ֤דְתִּי הַיּוֹם֙ מתרגם 'אוֹדִינָן וְשַׁבְּחִינָן יוֹמָא הָדֵין', זאת אומרת שהגדה היא מלשון הודיה ושבח וזה אולי גם הכוונה המרכזית ב'הגדה של פסח'- לשבח ולהודות לה' יתברך על מה שעשה לנו, וכן כותב ספר החינוך במצוות ביכורים 'כי הכל הגיע אליו מאת אדון העולם, ויספר חסדיו יתברך עלינו ועל כל עם ישראל דרך כלל.. ומתוך התעוררות נפשו בשבח השם ובטובו זוכה ומתברכת ארצו'.
המיוחד והשונה בפרשייה זאת על פני המקורות האחרים שקשורים ליציאת מצרים הוא שנקודת המבט כאן היא לא של מי שהיה ביציאת מצרים וסבל במדבר, אלא דווקא של מישהו שכבר נמצא בארץ ישראל וכנראה שמע על יציאת מצרים רק מסיפורי הוריו וכן הוא זכה להצלחה ויבול טוב ובכל זאת הוא מספר על הדברים כאילו הם קרו לו והוא לא שוכח להודות לה', כפי שכותב רש"י על המילים ואמרת אליו 'שאינך כפוי טובה'. מסביר הרב סולובייצ'יק שזה עיקר ליל הסדר- להודות ולשבח את ה' ולא לראות את כל מה שיש לנו כמובן מאליו.
שבת שלום,
מאת הרב משה פורת, רב מעייני הישועה בדרום.