חג השבועות הינו החג היחידי בתורה שאין לו תאריך בו הוא חל, אלא הוא תמיד ביום החמישים לחג הפסח (בימינו תמיד יחול בו' סיון, אך בזמן שקידשו ע"פ הלבנה הוא יכל לצאת גם בה' או בז'), כמו כן בין שני חגים אלו אנו סופרים את ימים שאנו עוברים, דברים אלו באים ללמדנו שהעיקר הוא לא התאריך של שבועות, אלא התהליך שאנו עוברים מפסח לשבועות.
בחג הפסח מתגלית האהבה הגדולה שבין עם ישראל לבין הקב"ה, אמונה מלאה של "לכתך אחרי במדבר…" וזו הסיבה שהמגילה של פסח היא שיר השירים מגילה שכולה הקשר השלם והאידאלי בין הדוד והרעיה. לעומת זאת שבועות- חג מתן תורה זה הורדה של כל אותם הרעיונות לעולם העשייה, למצוות עשה ולא תעשה, למה מותר ומה אסור ולכן המגילה של שבועות היא מגילת רות שכל עניינה חסד- ביטוי האידאלים בצורתם המעשית.
ניתן לראות תהליך זה על פי קורבנות החג- בפסח אנו מקריבים את קרבן העומר שהוא בלי חמץ, בלי כל השאור וההחמצה של העולם הזה, לעומת שתי הלחם אותם אנו מקריבים בשבועות שעשויים מחמץ שמסמל את הורדת הקדושה לעולם הזה, את ההתפחה שעל ידי מעשה האדם.
אפשר לדמות תהליך זה לתקופה שבין האירוסין לחתונה, תקופה שבין המעבר מאהבה אידאלית רעיונית לבין הנישואין ששם לומדים איך לחיות ביחד בעולם המעשה. לכל אחד מהשלבים האלו יש חשיבות- קודם כל הצבת רף למקום אליו אנו רוצים להגיע ומתוך כך אחרי שיש לנו מטרה התחלת עבודה איטית ויומיומית בעולם המעשה שזה עיקר תכליתנו פה.
בכל שנה בחג השבועות אנו מתחתנים שוב עם הקב"ה, אנו שבים ומחדשים את מעמד הר סיני ומורידים את התורה אל חיינו ואל המציאות שבעולם הזה.
חג שמח ושבת שלום, מאת הרב משה פורת,
רב מעייני הישועה בדרום.