בפרשתנו *פרשת עקב* מתאר משה רבינו את ההבדל בין ארץ ישראל (הטובה) לארץ מצרים (הפחות טובה) וכך כתוב "כִּ֣י הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר אַתָּ֤ה בָא־שָׁ֙מָּה֙ לְרִשְׁתָּ֔הּ לֹ֣א כְאֶ֤רֶץ מִצְרַ֙יִם… *אֲשֶׁ֤ר תִּזְרַע֙ אֶֽת־זַרְעֲךָ֔ וְהִשְׁקִ֥יתָ בְרַגְלְךָ֖ כְּגַ֥ן הַיָּרָֽק*. לעומת ארץ ישראל *אֶ֥רֶץ הָרִ֖ים וּבְקָעֹ֑ת לִמְטַ֥ר הַשָּׁמַ֖יִם תִּשְׁתֶּה־מָּֽיִם"*.

במבט ראשון זה נראה לא מובן הרי ארץ מצרים מתוארת בתור הארץ היותר טובה, שמה יש להם תמיד מים מהנילוס ולא צריך להתפלל לגשם ולקוות שה' יקשיב, במצרים אין קשיים והכל נמצא בלי מאמץ, לעומת ארץ ישראל אשר שמה צריך לקוות למטר מהשמיים, אז למה משה משבח את ארץ ישראל על פני מצרים?

אלא כשמעמיקים מבינים שזו הגדולה של ארץ ישראל שהיא מקשרת ומחברת בין עם ישראל לבין הקב"ה, היא מחייבת אותנו להתמיד ולהתפלל, ליצור קשר תמידי עם אבינו שבשמים כפי שכתוב בפסוק שאחרי *"אֶ֕רֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶ֖יךָ דֹּרֵ֣שׁ אֹתָ֑הּ תָּמִ֗יד עֵינֵ֨י ה' אֱלֹהֶ֙יךָ֙ בָּ֔הּ"*. לעומת ארץ מצרים ששמה יש להם הכל אבל בעצם אין להם כלום כי אין להם קשר עם ה', הוא לא רוצה שהם ידברו אתו, כמו עם הנחש שנענש "וְעָפָ֥ר תֹּאכַ֖ל כָּל־יְמֵ֥י חַיֶּֽיךָ" והקללה היא בעצם בזה שיש לו כל הזמן אוכל והוא אינו נצרך לקשר עם ה'.

כאז גם היום אנו רואים שהקב"ה מדבר איתנו דרך ארץ ישראל והקשיים שעוברים עלינו זה על מנת לעורר אותנו ולחבר אותנו עם בוראנו שנקרא ונצעק אליו שיושיענו במהרה בימינו אמן.

שבת שלום, מאת הרב משה פורת, רב מעייני הישועה בדרום.