בפרשתנו פרשת כי תשא מסופר לנו על חטא העגל. תמיד כשמגיעים לפרשה זו יש קצת הרגשה לא נוחה, איך יכול להיות שעם ישראל חוטא בחטא כזה חמור? ולא רק זה אלא שהוא חוטא בחטא החמור הזה ארבעים יום לאחר שקיבל את התורה ואמר "נעשה ונשמע" וכמו שחז"ל אומרים "עלובה כלה המזנה תחת חופתה".
בנוסף להרגשה הלא נוחה נוספת גם תחושת החמצה, הרי אם עם ישראל היה "מתאפק" ולא חוטא, היינו נשארים עם הלוחות הראשונים שהקב"ה כתב בעצמו. והיינו מגיעים ישר לגאולה השלמה בלי עיכובים וגלויות, הכל היה בדרך של לכתחילה.
אלא שעלינו להסתכל אחרת על המציאות של עם ישראל בעולם, עלינו להבין שעם ישראל הינו עם אלוקי וה' הוא זה שמנהיג אותנו, והדברים שקורים לעם ישראל אינם מקריים אלא כך הסדר שהיה אמור להיות.
עם ישראל היה צריך ליפול בחטא העגל על מנת שהוא יוכל להתרומם משם, על מנת שהוא יורה דרך תשובה לרבים וילמד שיש אפשרות לתקן אפילו אם התיקון הוא קשה וארוך, אומנם יכול היה הקב"ה להוביל את עם ישראל ישירות לגאולה בלי שום נפילות ובעיות אך בדרך כזאת הגאולה לא היתה שייכת אלינו ולא היינו מרגישים כל קשר אליה. רק בדרך שבה עם ישראל נופל ומשם אין לו ברירה אלא לעלות, יש תיקון אמיתי. תיקון שעם ישראל קשור אליו באתערותא דלתתא ולא רק מה' באתערותא דלעילא.
שנזכה בעזרת ה' לגאולה השלמה שבאה מתוכנו, מתוך ההתעוררות מעם ישראל. אמן.
שבת שלום, מאת הרב משה פורת,
רב מעייני הישועה.