בפרשתנו פרשת ואתחנן משה חוזר על מעמד הר סיני ועשרת הדיברות פעמיים, פעם אחת בתחילת הפרשה בה משה מצוה על בני ישראל לבל ישכחו את אותו מעמד נשגב ופעם שניה בה משה חוזר על עשרת הדיברות עצמם.
מעיון בשתי הפרשיות נראה שיש שני הבדלים מאוד בולטים בין שתיהן, בפרשייה הראשונה (ד' ט'-ט"ו) משה מדבר בלשון עבר ויחיד "אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ…יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ…בָּעֵת הַהִוא". ואילו בפרשייה השנייה (ה' א'-י"ח) משה מדבר אל כל בני ישראל בלשון הווה ורבים "אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר בְּאָזְנֵיכֶם הַיּוֹם…לֹא אֶת אֲבֹתֵינוּ כָּרַת ה' אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת כִּי אִתָּנוּ אֲנַחְנוּ אֵלֶּה פֹה הַיּוֹם כֻּלָּנוּ חַיִּים" בהדגשה מיוחדת של כל ממדי החיים הנקראים בפי הקבלה עש"ן- עולם, שנה, נפש: אדם- אִתָּנוּ אֲנַחְנוּ, מקום- פֹה וזמן- הַיּוֹם.
נראה שיש חשיבות עצומה להבדלים אלו, בפעם הראשונה מטרתו של משה היא לחזור על סיפור מעמד הר סיני על מנת שנזכור את אותו מעמד חשוב ומיוחד ולכן הפנייה היא בלשון עבר ופרטנית לכל מי שהיה נוכח במעמד זה, בשביל שכל אחד ואחד יזכור את עצם המעמד ויעביר אותו הלאה לדורות הבאים.
לעומת זאת בפעם השנייה משה מדגיש בפנינו שעשרת הדיברות אינם נחלת העבר ולא היו אירוע חד פעמי, אלא כריתת ברית תמידית אשר ה' עושה איתנו כל עם ישראל כל הזמן ולכן לא מספיק לומר לנו שהיה פעם מעמד הר סיני ואפשר לקרוא עליו בספר שמות, אלא צריך פה חזרה על עשרת הדיברות עצמם כי זה מעמד חדש שקורה שוב ושוב, הן כשמשה מֵדבּר בשנת הארבעים והן ממש עכשיו כאן במדינת ישראל שנת ה'תשפ"ו.
שבת שלום, מאת הרב משה פורת,
רב מעייני הישועה בדרום.