בפרשתנו פרשת נח מסופר לנו על המבול, הקב"ה רואה את מעשיהם הרעים של בני האדם מחליט שאין ברירה אלא להחריב את העולם ומביא מבול על הארץ, על מנת שיהיה המשך למין האנושי ה' אומר לנח לבנות תיבה ולהיכנס אליה למשך זמן המבול, נח עושה כציווי ה' ונכנס לתיבה הוא ומשפחתו.
אם נדקדק בפסוקים נראה שבציווי של ה' לנח להיכנס לתיבה ה' אומר לנח "וּבָאתָ אֶל הַתֵּבָה אַתָּה וּבָנֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ" ובאמת כך נח ומשפחתו עושים, ולעומת זאת ביציאה מן התיבה ה' אומר לנח "צֵא מִן הַתֵּבָה אַתָּה וְאִשְׁתְּךָ וּבָנֶיךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ" ונשאלת השאלה למה בכניסה לתיבה ה' מקדים את בניו של נח לאשתו הרי היה יותר הגיוני שה' יצווה שיכנסו נח ואשתו ובניו ונשותיהם כמו שהוא מצווה עליהם לצאת, ואומנם שאלה זאת לא נעלמה מעיני המפרשים ורש"י עונה על כך "האנשים לבד והנשים לבד, מפני שהעולם היה שרוי בצער" רש"י בעצם אומר לנו שמכוון שכל העולם בצער בעקבות המבול גם נח ומשפחתו צריכים להיות בצער למרות שהם עצמם מוגנים.
יש כאן לימוד לכולנו, כל אדם צריך להיות מעורב עם הבריות, לשים לב למה שקורה מסביבו, להיות ערים למצב הכללי של הציבור, לשמוח מתי שציבור שמח ולהיות עצוב כשהציבור עצוב גם שהצרה לא משפיעה עלינו באופן ישיר. כפי שמביא רבי אליעזר פאפו בספרו 'פלא יועץ' שיש אנשים שחושבים ש "מי שיש לו רעה שיבכה, מי שיש לו טובה שישמח", ומיד הוא מוסיף שחס וחלילה שעם ישראל יהיה במצב כזה "ולא נאה ולא יאה כן לנו עם בני ישראל, כי אנשים אחים אנחנו כאיש אחד כגוף אחד, וכמו שיש מכה ברגל מרגיש הצער כל הגוף, כך היא חובתנו וכך נאה לנו, שכלנו נרגיש ויכאב לבנו על צער כל אחד מישראל ונשמח בהיות שמחה לאיש אחד".
שבת שלום,
מאת הרב משה פורת, רב מעייני הישועה בשלווה.