השבת אנו מתחילים את ספרו של משה רבינו ספר דברים, הספר פותח בפסוק: "אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב" ומסביר רש"י שפסוק זה כולו תוכחה לעם ישראל, אולם משום כבודם של ישראל תוכחה זו מוסתרת ולא מופיעה במפורש.
בשבת זו אנו מציינים את שבת חזון, בשבת זו יש הרגשה מוזרה- מצד אחד אין בשבת אבלות ונוהגים בה כשבת רגילה- אוכלים בשר, שותים יין לובשים בגדים חגיגיים, מצד שני אנו קוראים בשבת זו הפטרה של פורענות ובחלק מעדות ישראל אף יש קצת מנהגי אבלות.
מורי ורבי הרב זלמן מלמד נהג לספר, שבא אליו תלמיד ושאל אם מותר ללכת לכותל בט' באב, מכיוון שבזמן שהוא הולך לכותל הוא פוגש הרבה חברים וזה משמח אותו, ובתשעה באב צריכים להיות באבלות? ענה לו הרב: שלא רק שזה מותר אלא זה גם מצווה וחלק מעניינו של הצום שנגיע לשריד בית מקדשנו ונזכור שם את החסר לנו ומה שיש לנו שם לפעמים שמחה זה עצמו חלק מהתיקון של החורבן ומראה שהמקום כבר לא בשליטה מוחלטת של אומות העולם ואנו חוזרים הביתה.
החיבור הזה בין הפורענות לכבודם של ישראל, בין האבלות לשמחה הוא חיבור קשה, אבל מחויב המציאות, אלה חבלי המשיח שלפני הלידה אותו עם ישראל עובר בדורות האחרונים- גאולה אבל לא שלמה, עצמאות ושליטה בארץ ישראל מצד אחד ובניין רוחני שעדין מחכה להיבנות מהצד השני.
בע"ה שנזכה לגאולה השלמה לשוב ה' לציון ברחמים במהרה בימינו. אמן.
שבת שלום וצום מועיל.
מאת הרב משה פורת, רב מעייני הישועה בדרום.

