היכולת לומר שירה בכל יום
שירת הים היא רגע שיא אדיר בתולדות עם ישראל.
וחז״ל אמרו: כל האומר שירת הים בכל יום – נמחלים לו כל עוונותיו.
אבל כאן מתעוררת שאלה פשוטה וקשה:
מה כל־כך נשגב בשירה הזו, אם לפני הים ואחרי הים – עם ישראל מתלונן?
🔹🔹הטעות של פרעה🔹🔹
כדי להבין זאת, נפתח בשאלה נוספת שהמפרשים שואלים על תחילת הפרשה:
“ויהי בשלח פרעה את העם” – וכי פרעה שילח ה׳ הוא שהוציא את ישראל? היה צריך לומר "בצאת ישראל ממצרים"!
ההסבר עמוק:
הקב״ה שתל בליבו של פרעה תחושה שהוא זה שבחר לשחרר את ישראל. ולכן, כשהעם מסתובב במדבר ונראה נבוך – פרעה מתחרט ואומר: “מה זאת עשינו כי שילחנו את ישראל מעבדנו”.
כלומר, פרעה הרגיש שהוא מחליט – אבל ה׳ הוא שמסובב את המציאות.
🔹🔹צחוקו של ה' עכשיו וצחוקנו לעתיד לבוא🔹🔹
על כגון זה נאמר: “יושב בשמים ישחק” –
ה׳ צופה מלמעלה, יודע לאן הכול הולך, ורואה את האדם מתלבט, מתחרט, נקרע בין החלטות – בעוד הכול כבר מכוון משמים.
פסוק אחר בתהילים אומר שגם אנחנו לעתיד לבוא נשחק : “אז ימלא שחוק פינו”.
רק לעתיד לבוא נבין באמת מה עבר עלינו – ואז נוכל לצחוק, לא מציניות אלא מהבנה עמוקה, שהכול היה מדויק.
וזה בדיוק מה שקורה בשירת הים:
“אז ישיר משה” – לשון עתיד. רק אחרי שהים נקרע והמצרים טובעים, עם ישראל מבין למפרע: אהה… בשביל זה כל הסיבוב הזה קרה.
כשהם עומדים על שפת הים – הם לא מבינים כלום. רק פחד, בלבול ותלונות. אבל כשהתמונה מתבהרת – הם מגיעים לאמירה הגדולה:
“ה׳ ימלוך לעולם ועד.”
🔹🔹ומכאן אלינו🔹🔹
המדרגה הגבוהה היא היכולת לעצור באמצע החיים ולומר – גם מה שאני מרגיש שבחרתי, גם ההחלטות שלי – הכול היה סיבוב מדויק של ה׳.
אין טעויות:
לא בזוגיות, לא במקום המגורים, לא בעבודה, לא בהחלטות מה לקנות ואיפה, ולא במסלול החיים.
כשאדם חי בתודעה כזו – הוא יכול לומר שירה.
וזו המעלה של מי שאומר שירת הים בכל יום: לחיות כבר עכשיו בידיעה שגם אם עוד לא מבינים – הכול מכוון לטוב לנו.
מאת הרב אליה אמסלם.
