בפרשתנו, לאחר קריעת ים סוף עמ"י הולכים שלשה ימים ולא מוצאים מים.
מעניין שלא כתוב שהיו צמאים.

אח"כ מגיעים למרה ולא יכולים לשתות כי המים מרים, גם כאן לא כתוב שהיו צמאים.
כנראה שלא היו צמאים כי היה להם מים – על מה התלוננו?

כשהם יוצאים ממצרים הם מארגנים אוכל ומים.
בדרך הם שותים, עדיין לא נגמר להם, אבל הם לא מוצאים מקום למלא מים.
נקודת הקושי שלהם – חוסר וודאות.
להיות מתוכנן זה מרגיע – חוסר וודאות מטלטל את הנפש.

אבל, יש משהו וודאי בחיים…?
כן,קשר עם הבורא, שדואג לכל צרכינו – "יש ה' בקרבנו".
שבת שלום ומבורך, מאת הרב יצחק סימן טוב.