בחג הפסח הבא עלינו לטובה אנו מצווים גם שלא לאכול חמץ וגם נדרשים לאכול מצה, הלכה היא שאפשר לאכול מצה רק ממה שיכול להחמיץ כפי שכותב הרמב"ם להלכה "אין אדם יוצא ידי חובת אכילת מצה אלא אם כן אכלה מאחד מחמשת המינין.. דברים הבאים לידי חימוץ אם אכלן מצה יצא בהן ידי חובתו אבל שאר דברים כגון אורז ודוחן וקטניות אין יוצא בהן ידי מצה לפי שאין בהן חמץ".
לכאורה אין זה מובן, הרי אם התורה רוצה שנתרחק מחמץ ככל האפשר, למה צריך לאפות מצה דווקא ממיני הדגן שלהם יש את הפוטנציאל להחמיץ? לא היה עדיף שנאכל מצה מקמח אורז או תירס שלא יכולים להחמיץ ולא נבוא לחשש חימוץ?
אלא עניין המצה הוא החיפזון ושלילת החמץ ואם אין לדבר יכולת להחמיץ אזי אין כאן חיפזון ואין כאן שלילה של החמץ שהרי בצק מקמח אורז אפילו אם תשהה אותו יום שלם הוא לא יחמיץ.
הגמרא במסכת ברכות אומרת שעץ הדעת היה חיטה, אדם הראשון קלקל וחטא והחמיץ את השעה, כמו השאור שמתנפח הוא התגאה וחשב שהוא מנהל את העולם והוא זה שיחליט מה לאכול, הוא יקח מהדעת וייפתח את העולם בלי הכוונה מלמעלה. באכילת המצה אנו מתקנים את הפגם ומצהירים שאומנם במשך השנה אנו אוכלים חמץ ומפתחים את העולם, אך פעם בשנה על ידי החיפזון שבהכנת המצה והשארתה בצורתה הטבעית וללא כל תוספות, אנו מראים שמי שנתן לנו את האפשרות להחמיץ במשך כל השנה הוא ה' והוא השורש של כל הפיתוחים בעולם.
היסוד ששורש הטוב והרע הם אחד מופיע בצורה יפה בפירוש המלבי"ם "שהיו אומרים (חסרי האמונה) שנמצא לעולם שתי התחלות, האחת היא המוציאה את האור והטוב, והשנית היא מקור החושך והרע… ואנחנו המאמינים נאמר לסכלים האלה, הרע והטוב האור והחושך החיים והמוות אינם קניינים מתנגדים, ולכן אמר 'אני ה' ואין עוד וגם זולתי אין אלהים'… הכל שורש אחד והתחלה אחת להם" וזה אולי כל עניין ההגדה ש "מתחיל בגנות ומסיים בשבח".
חג פסח שמח וכשר, מאת הרב משה פורת,
רב קהילת מעייני הישועה בדרום.