בסימנא טבא אנו מתחילים את הספר השלישי בתורה הקדושה, ספר ויקרא, ספר אשר עוסק בעיקר בעבודה בבית המקדש בכלל ובעבודת הקורבנות בפרט. כיום אנו רחוקים מעבודת הקורבנות ולא כל כך מבינים את המשמעות שלה בחיינו, בנוסף ישנה תפיסה מוטעית לפיה מטרת הקורבן היא לרצות את ה' ו'לזרוק לו עצם' על מנת שיסלח לנו על חטאינו.
על מנת לנסות ולהבין את משמעות הקורבנות ניתן ללכת לשורש ק.ר.ב. ומשמעות המילה קורבן, שתי משמעויות יש למילה זאת: האחת מלשון הקרבה- שהאדם נותן מעצמו והשניה מלשון התקרבות.
התורה מלמדת אותנו "אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה'", האדם פונה אל ה' מכיוון שהוא רוצה להתקרב אליו, כמו שאומר לנו דוד המלך "וַאֲנִי קִרֲבַת אֱלֹהִים לִי טוֹב" (תהילים ע"ג כ"ח) והרמח"ל אומר על פסוק זה "כשתסתכל בדבר תראה כי השלמות האמיתי הוא רק הדביקות בו יתברך". (מסילת ישרים פרק א')
ואיך ניתן להתקרב? על ידי הקרבה- על ידי נתינה מעצמך. בעשיית הקורבן האדם צריך להרגיש כאילו הוא זה שמוקרב, עליו לעבור תהליך של זיכוך על מנת שיוכל להיות יותר קרוב לה'.
בדרך כלל מתעורר הרצון להתקרב כשאדם מרגיש בחוסר כלשהו ולכן היינו חושבים שקורבן חטאת היה צריך לפתוח את הספר, אבל למרבה הפלא הקורבן הראשון בו פותחת התורה הוא העולה- קורבן שלא בא על חטא של האדם, ללמדנו שניתן להקריב מעצמנו מתוך רצון ודחיפה פנימית לקרבת אלוקים ולאו דווקא מתוך חטא וחסרון.
עבודת הקורבנות מלמדת אותנו שאם אנו רוצים להתקרב לאדם אחר באמת, אנו צריכים קודם כל לתת מעצמנו, גם אם לא בטוח שזה יגרום למי שאנו נותנים לו להתקרב אלינו, זה בטוח יגרום לנו להתקרב אליו.
שבת שלום, מאת הרב משה פורת,
רב מעייני הישועה בדרום.