בפרשתנו פרשת תולדות מסופר לנו על גדילתם של יעקב ועֵשָׂו בבית הוריהם יצחק ורבקה.
לאורך הפרשה ניתן לראות את הבדלי הגישות בחינוך הילדים בין יצחק לרבקה, יצחק נותן אמון מלא גם בעֵשָׂו למרות שהוא יודע שעֵשָׂו איננו צדיק הדור ובכל זאת הוא בטוח שאפשר לנתב גם אותו שיהיה העזר החומרי ליעקב, לעומתו רבקה איננה מאמינה שיכול לצאת מעֵשָׂו משהו חיובי והיא דואגת ופועלת שיעקב יקבל את הכל.
מעניין להבין מה גרם להבדלי הגישות החינוכיות האלו? יצחק שגדל בבית אברהם שהכניס את כולם הביתה ואף ניסה למצוא צדיקים בסדום, בטוח בעצמו שגם את עֵשָׂו ניתן להחזיר לדרך הישר ולחיק המצוות, רבקה לעומת זאת אשר כבר בהיותה בהריון קיבלה נבואה מבית מדרשם של שם ועבר שאחד מבניה יהיה צדיק ואחד רשע, מבינה שיש פה משהו יותר עמוק ושורשי ואין מה לנסות ולמצוא אצל עֵשָׂו את הטוב ולכן היא מתמקדת ביעקב.
אני חושב שניתן ללמוד משתי הגישות האלו גם לחינוך שאנו מחנכים את ילדנו, מצד אחד אנו צריכים לתת אמון מלא בילדנו ולהאמין שהם מסוגלים להשיג הכל ומצד שני אל לנו לשכוח שלכל ילד יש תכונות שונות משלו וחבילה אותה הוא קיבל במתנת שמים כבר בבטן אימו.
הרש"ר הירש מסביר שאם יצחק ורבקה היו משכילים לנסות לחנך את עֵשָׂו בדרך המתאימה לו ולאו דווקא לנסות ולהכריחו להיכנס לבית המדרש אולי באמת היה אפשר לעשות את החיבור בין עֵשָׂו ליעקב כמו שיצחק רצה ולבנות את עם ישראל משניהם יחד.
שנזכה לחנך כל אחד מילדנו עם שני היסודות האדירים האלו- אמון ביכולותיו וחינוך הנער על פי דרכו המתאימה לו.
שבת שלום וחודש טוב,
הרב משה פורת, רב מעייני הישועה בדרום.
