חלק העיקרי של פרשתנו, פרשת חיי-שרה מוקדש לסיפור השידוך של רבקה ליצחק.

אברהם אבינו משתדל ומתאמץ מאוד לדאוג שהאישה שתיבחר לבנו ליצחק תהיה הטובה ביותר, לא מבנות כנען המושחתים ולא ממשפחות אחרות, אלא רק ממקום הולדתו ארם נהריים וממשפחתו משפחת נחור. אברהם אף משביע על כך את עבדו שלא יעז להביא לו אישה שלא על פי ההנחיות שלו.

לעומת זאת אחרי שהעבד מספר את כל סיפורו עונים לו לבן ובתואל "מה' יָצָא הַדָּבָר", שזה אומר שאין כאן חשיבות להשתדלות האדם, אלא הכל מה' ואין משמעות והשפעה למעשיו של האדם.

גם בחז"ל ניתן לראות את הסתירה הזאת, שכן מצד אחד במסכת סוטה כתוב שכבר 40 יום קודם יצירת הולד מכריזים בת פלוני לפלוני, מצד שני חכמים מדגישים את חשיבות הבדיקה לפני שנושאים אישה, לדוגמא הם אומרים שלעולם יישא אדם בת תלמיד חכם, או שכתוב שלפני שנושאים אישה צריך לבדוק באחיה.

התשובה נמצאת בשילוב של שני הדברים יחד, מצד אחד יש חובה על האדם להשתדל ולחפש את מה שהכי טוב ונכון בשבילו, מצד שני עליו לדעת שגם אם הוא פעל רבות להצלחה של דבר מסוים, את עיקר המעשה עושה הקב"ה והוא רק בורג קטן בהצלחת התהליך.

דבר זה נכון לגבי שידוכים כמו שראינו אצל אברהם, לגבי חינוך ילדים ולגבי כל ההתנהלות שלנו בחיים, שמצד אחד צריך להשתדל כאילו רק אנחנו פועלים וה' ח"ו לא בתמונה ומצד שני להבין שה' הוא זה שפעל במציאות, כאילו אנחנו בכלל לא קיימים ומשפיעים.

שבת שלום,

מאת הרב משה פורת, רב מעייני הישועה בדרום.