פרשתנו פרשת וירא פותחת בבשורת המלאכים לאברהם על הולדת בנו יצחק משרה אמנו, שרה ששומעת זאת מגיבה בצחוק ולאחר שאברהם מוכיח אותה בשליחות ה' על כך היא עונה שהיא לא צחקה.

דברים אלו מאוד קשים, איך זה ששרה משקרת ואומרת לא צחקתי? וכי אפשר לעבוד על ה'?!

כשנסתכל לאורך חייה נראה ששרה מייחסת לצחוק משמעויות שונות מצד אחד צחוק במשמעות של שמחה כמו שהיא אומרת בלידת יצחק "צְחֹק עָשָׂה לִי אֱלֹהִים כָּל הַשֹּׁמֵעַ יִצְחַק לִי", מצד שני במובן של לגלוג וחטא כמו במקרה בו היא רואה "אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק".

מטיב להסביר את המשמעויות השונות של הצחוק אונקלוס כשבלידת יצחק הוא מתרגם "וחדי"- לשון שמחה ואילו בצחוקה של שרה באוהל ובמעשיו של בן האמה הוא מתרגם "חיכת/מחייך"- לשון לגלוג.

כששרה אומרת שהיא לא צחקה היא לא מתכוונת להגיד שהיא לא עשתה את פעולת הצחוק, היא רוצה לומר שהיא לא התכוונה לצחוק של לגלוג אלא לצחוק של שמחה ועל כך אברהם אומר לה בשמו של ה' את כן צחקת צחוק של לגלוג ולא האמנת שייתכן שייולד לך בן לגיל 90.

לצחוק יש כוח מאוד גדול, מצד אחד הוא מהדברים החשובים בחיים ובעבודת ה' יש חובה ומצווה לעבוד בשמחה תמיד, מצד שני יש בו כוח הרס שאין כדוגמתו כשהוא מגיע בצורה של זלזול ולגלוג באחר.

שבת שלום,

מאת הרב משה פורת, רב מעייני הישועה בדרום.