שמיני עצרת – שמחת תורה.
מחר נקרא את סיום תורת משה ומיד נתחיל סבב חדש – שמחה גדולה.
התורה מסתיימת במילות שבח למשה, אבל כמה פסוקים לפני ישנה עוגמת נפש גדולה על כך שמשה רבנו, ענק הענקים, מוסר התורה, מסיים את תפקידו בפספוס ולא נכנס לארץ.
למה אין איתו קצת התחשבות?
ייתכן שזה מלמד, שלעולם לא נוכל לממש את כל רצונותינו.
לכולנו יש "ירדן" מסויים שלא נוכל לעבור, ועדיין ממשיכים להתקדם.
חיים נכונים זה לצעוד לעבר יעד שייתכן ולא נגיע, אך אחרים יגיעו ויהנו בזכותינו.
כך זה בתורה, כך זה גם בחיינו האישיים והלאומיים.
חג שמח.
מאת הרב יצחק סימן טוב.