בשבוע שעבר קראנו על אחד מרגעי השיא של התורה- מעמד 'עשרת הדיברות' והנה מיד אחריו ממשיכה התורה לפרשתנו פרשת משפטים בה מופיעים דקדוקי הלכות- בעיקר בדיני ממונות: כמה צריך לשלם במידה שהשור שלנו הזיק? והאם שואל צריך לשלם כשהבעלים נמצא איתו?
ונשאלת השאלה איך אפשר לרדת מתוך הגודל העצום הזה שבמפגש עם הקב"ה ישר לתוך ה'קטנוניות' של החיים? ולא רק שאין הפרדה בין הפרשות אלא להיפך שהרי רש"י בתחילת הפרשה על המילים "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים" מפרש "ואלה מוסיף על הראשונים מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני" שזה בעצם מלמד שיש חיבור וקשר הדוק בין פרשת יתרו למשפטים, בין מעמד הר סיני לבין הדינים של חיי היומיום.
אלא שזו מהותה של תורתנו ואמונתנו "סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה" מצד אחד תמיד אנו שואפים למעלה לחיבור הישיר עם אלוקינו, ומצד שני אף פעם לא שוכחים בדרך את הפרטים הקטנים ושניהם מסיני גם הכלל- 'אנוכי ה'…' וגם הפרטים- 'ואלה המשפטים…'.
בבית ראשון החלק הדומיננטי בעם ישראל היה החלק הכללי של החיבור לה'- הייתה בעם ישראל נבואה ובבית המקדש שרתה השכינה, אבל היתה חסרה הירידה לפרטים ולכן הם חטאו בעבירות המעשיות. לעומת זאת בבית שני ובגלות עם ישראל התעמק בפרטים וייסד את כל התורה שבעל פה אבל היתה ועדיין חסרה הקדושה והשכינה שתשרה ביננו.
הצפייה שלנו היא שנזכה לבית המקדש השלישי שבו יתחברו שני החלקים, השכינה עם פרטי המצוות, "כלל ופרט וכלל" הכלל השלם שכולל את הפרטים, אור הגאולה שכולל גם אורה גדולה לכל העולם בלי ויתור על האורות הקטנים שמאירים לפינות ולסדקים. אכי"ר.
שבת שלום, מאת הרב משה פורת, רב מעייני הישועה בדרום.