לעילוי נשמת סבי משה פראואה בר שפיה שהשבוע חל יום פטירתו.

בפרשתנו, פרשת ויחי מסופר על יעקב אבינו שלקראת מותו מברך את בניו של יוסף אפרים ומנשה ולאחר מכן גם את כל בניו- שנים עשר השבטים.

כאשר יוסף מביא את בניו לפני יעקב על מנת שיברכם, יעקב מסכל את ידיו ושם את יד ימינו על ראש אפרים למרות שהוא הצעיר. יוסף שאינו מבין את מעשי אביו מעיר לו שהתבלבל ואף מנסה להחליף את ידיו, יעקב עונה לו שהוא יודע שמנשה הבכור "יָדַעְתִּי בְנִי, יָדַעְתִּי, גַּם הוּא יִהְיֶה לְּעָם וְגַם הוּא יִגְדָּל, וְאוּלָם אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ וְזַרְעוֹ יִהְיֶה מְלֹא הַגּוֹיִם".

מעשיו של יעקב תמוהים מאוד, איך הוא חוזר ונופל לאותו בור שגרם לו את כל הצרות בחייו?! הרי שניהם זוכרים היטב מה קרה כאשר האח הצעיר הועדף על פני הבכור, לכן גם מובן מאוד למה יוסף נלחץ ומנסה לשנות את מעשי אביו.

יעקב רוצה ללמדנו שאומנם לתואר הבכורה יש חשיבות אך למעשיו של האדם יש חשיבות גדולה הרבה יותר ואם הבן הקטן יותר מתאים הוא יקבל את ההנהגה, ויש ללכת עם האמת הזאת אפילו אם זה יגבה מחירים אחרים כמו שזה גבה ממנו בחייו שהוא היה צריך לברוח מאחיו שרצה להורגו ושבנו אהובו נעלם לו ל22 שנה.

יעקב לא מוותר ואפילו בברכות לבניו, רגע לפני מותו הוא שב ומדגיש זאת ואומר לראובן למרות שהוא הבכור הוא פחז והוא לא ראוי להיות הנבחר אלא יהודה ויוסף המנהיגים.

כמה עוצמה ולימוד יש לדברי יעקב שצריך להסתכל על מעשיו של האדם ולא רק על היחוס/ המעמד/ התואר של האדם גם אם הליכה בדרך האמת הזאת יותר סבוכה.

שבת שלום,

הרב משה פורת, רב מעייני הישועה בדרום.