גם אם פספסנו תחנות… יש רכבת חזרה לשכונות"
אחרי יום הכיפורים נדמה שאין יותר מה להוסיף בעבודת ה', אבל הקב"ה נתן לנו ישר אחר כך את חג הסוכות, שבו אנחנו מכניסים את כל האורות הגדולים מעשרת ימי תשובה לעבודת ה' המעשית והיומיומית. אבל מה קורה אם פספסנו את יום כיפור? לפעמים אנחנו נוטים לחשוב שאם פספסנו זמן חשוב כזה בשנה אי אפשר לחזור למסלול. אפשר להרגיש שאולי אנחנו בכיוון אחר, ואין מה לעשות בעניין. הסיפור הבא לימד אותי בעוצמה כמה אסור לוותר על עצמנו וגם לא לוותר על אף אחד. כמה עלינו להאמין בעצמנו ובכל אדם, ולדעת שאם הלב פתוח לשמוע תמיד יש פתח לשוב, לשאוף, להתקדם ולתקן.
את לירון הכרתי לפני כמה שנים. במבט ראשון, על פי החזות החיצונית שלו, קשה היה לשער שמדובר באדם עם רקע דתי ואף למד בישיבה. לאחר תהליך שעבר לפני שנים רבות עזב את עולם התורה והלך לכיוון השני, שבסופו מצא את עצמו רחוק כמעט לחלוטין, לפחות לדבריו. אבל כשמתחילים לשוחח איתו, מגלים איזה לב גדול יש לו, וכמה געגוע ועוצמה טמונים בו. בכל שיחה הרגשתי שנשארה בליבו נקודה חמה, געגוע למסורת וללימוד התורה. כשהיה נפתח, היה מוציא מפיו פנינים, ונחשף רקעו העשיר. ובכל זאת – קשיים, מחיצות וחוויות עבר מנעו ממנו להתקרב, ולעיתים אף הרחיקו אותו עוד יותר.
כמה ימים לפני חג הסוכות ניגשתי אליו בחיוך ואמרתי: "לירון, אני רוצה לתת לך מתנה – סט ארבעת המינים." לירון מיד הניד בראשו: "עזוב, אל תביא לי. אני לא אשתמש בזה. אתה מבזבז עליי סתם". ניסיתי לשכנע, אך הוא התעקש: "אני לא צמתי אפילו ביום כיפור. יותר מזה אגיד לך את האמת… ביום כיפור אכלתי אוכל לא כשר. אתה מבין? אין לי שום קשר לזה. חבל על הסט"… דבריו היו כואבים וחדים, אך מאחורי המילים הרגשתי משהו אחר. הבטתי בו ואמרתי "לירון, אני לא שואל מה עשית או מה לא עשית. אני רק רוצה לתת לך מתנה. מה שתעשה איתה זה כבר שלך. אתה הרי יודע שזו מצוות עשה מהתורה, ונטילת לולב ביום הראשון של סוכות שווה עולם ומלואו". לירון המשיך להתנגד, חזר ואמר שחבל על המאמץ. בסוף קבעתי: "אני מביא לך ומה שתעשה אחר כך, שלך לגמרי".
למחרת נכנסתי אליו עם הסט. ברגע שהנחתי אותו לפניו עיניו אורו. הוא החזיק את האתרוג, סובב אותו באור השמש כדי לוודא שהוא מהודר, בחן את התיומת של הלולב, בדקשההדסים משולשים ושהערבות עם לבלוב. ואמר לי: "זה אלי ואנוהו – התנאה לפניו במצוות. צריך שהארבעת המינים יהיו יפים ומיוחדים." ולאחר מכן המשיך: "אתה יודע מה?! אני מתחייב שמחר, ביום הראשון של סוכות אני אטול לולב ואקיים את המצווה הזו."
ביום טוב ראשון של סוכות, אחר הצהריים, פגשתי אותו שוב. הוא חייך אליי חיוך רחב ואמר:
“קיימתי מצוות עשה מן התורה! נטלתי את ארבעת המינים, ואף בירכתי ‘שהחיינו’.”
אותו רגע היה בשבילי שיעור גדול: חג הסוכות מעניק לנו כוח מיוחד להתחבר אל הקב"ה, במיוחד אחרי העוצמה של יום הכיפורים. למדתי מזה שגם אם יום הכיפורים "התפספס", הקב"ה "מוחל וסולח, מושיט ידו לעזרה, ונותן ברחמיו את הכוח לתקן ולשוב אליו…" דרך מצוות הסוכה וארבעת המינים, ולהתחבר אליו מתוך הטבע ומתוך החיים עצמם.