בסימנא טבא אנו מתחילים שוב את התורה מבראשית, פרשתנו מלמדת אותנו על תהליך בריאת העולם.
ביום השישי הקב"ה בורא את תכלית כל הבריאה את האדם "וַיִּבְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים אֶת הָֽאָדָם֙ בְּצַלְמ֔וֹ בְּצֶ֥לֶם אֱלֹהִ֖ים בָּרָ֣א אֹת֑וֹ זָכָ֥ר וּנְקֵבָ֖ה בָּרָ֥א אֹתָֽם".
ויש לשאול על פסוק זה:
א. למה בהתחלה מופיעה בריאת האדם בלשון יחיד ואחר כך בלשון רבים?
ב. למרות שכל החיות נבראו זכר ונקבה, מדוע רק בבריאת האדם זה נכתב?
אלא התורה רוצה ללמדנו שהאדם איננו כשאר בעלי החיים, באדם הזכר והנקבה הם בריאה אחת ורק שניהם ביחד נקראים אדם, האריה הוא אריה גם ללא הלביאה והלביאה תישאר לביאה גם אם האריה לא יהיה לצידה וגם אם יש זוגיות אצלם היא בשביל המשכת הזרע.
דבר זה אינו נכון לגבי האנושות, אצלנו השלמת היעוד שלנו יכול להיעשות רק בשיתוף של זכר ונקבה שהם שני צדדים שונים של צלם האלוקים שבאדם. זאת הסיבה שקודם כתובה הבריאה בלשון יחיד כי במהות זאת בריאה אחת ורק אחר כך הבריאה כתובה בלשון רבים כי יש פה שני צדדים שונים של השלם, ולכן התורה מדגישה לנו שהם נבראו זכר ונקבה כי זאת המהות שלנו.
דברים אלו הם ברורים ופשוטים כי הם בטבעו של האדם, אך דווקא בימינו נראה שהם צריכים בירור מעמיק ואולי בשביל הדור שלנו התורה הדגישה דברים אלו.
שנזכה למלא את שליחותנו השלמה בעולם. אמן.
שבת שלום וחודש טוב.
הרב משה פורת, רב מעייני הישועה בדרום.