בנוסח על הניסים שאנו אומרים בחנוכה, ישנה נקודה מעוררת מחשבה. נס פך השמן עצמו אינו מוזכר במפורש. אכן נאמר והדליקו נרות בחצרות קדשך, אך כיצד הספיק השמן לשמונה ימים הדבר אינו מפורט. מדוע?
בספר קדושת אליעזר מבואר שאין כאן השמטה אלא העמקה. הנס אינו נזכר במילים אך סיבתו כן נוכחת.
החשמונאים נכנסו להיכל ועמדו מול מציאות מורכבת. אין שמן טהור. הם חיפשו, טרחו והתאמצו אך לא מצאו. בנקודה הזו אפשר היה להתייאש או לבחור להשתמש בשמן טמא ובלבד להדליק. אך הם לא עשו כך. הם בחרו בטהרה ובחרו באמונה.
מתוך ביטחון בקב"ה הם טיהרו את עצמם והעמידו את המנורה מתוך רצון כן לקיים את המצווה כראוי. ורק אז נמצא פך השמן. שמן טהור אך כזה שמספיק ליום אחד בלבד.
גם בשלב זה הם לא עצרו. הם לא חישבו חשבונות ולא אמרו שאין בזה היגיון. הם הדליקו מתוך אמונה. הם עשו את המעשה שבידם והקב"ה השלים את החסר. אז התגלה הנס והשמן הספיק לשמונה ימים.
לכן נאמר והדליקו נרות בחצרות קדשך. זהו שורש הנס. הרצון להיטהר השאיפה לעשות את המצווה בשלמותה והביטחון שהקב"ה יסייע הם שפתחו את הצינור לשפע האלוקי שהתגלם בפך שמן קטן שהאיר ימים רבים.
הרב שמעון מאמן,
רב קהילת שירת הים, טירת הכרמל.